<h1>מחזור ויטרי סימן תס"ט תשובות מרש"י</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וששאל אם אומר שבע ברכות בשעת אירוסין. ראיתי במקום גאונים שאין אומרים אותם בשעת אירוסין. וטעם לא שאלתי. כי מפורש הוא. ששנינו בכתובות מברכין ברכת חתנים בבית חתנים. ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה. ור' יהודה לא אמר אלא ביהודה הואיל ומתייחד עמה. כדמפרש אביי. ואעפ"י כן חלוקין עליו חביריו. והלכה כמרובין. וכן נוהגין בכל מקום.
מעשה בחתן אחד שעשה ארוסין ונשואין ביחד. שלאחר שקדש הביאו לו כוס של יין לברך עליו ברכת אירוסין. ובירך המברך בורא פרי הגפן. וברכת אירוסין ושתה. והביאו לו כוס אחר לברך ברכת נשואין. שכח ולא אמר בורא פרי הגפן והחזירו ר'. ושאלנו לר' מה טעם. שהרי בירך מתחילה בורא פרי הגפן עם ברכת אירוסין. ואעפ"י שכוס שני אינו אלא של נישואין יכול לפטור עצמו בברכה אחת של בורא פרי הגפן אעפ"י ששתה כוס ראשון דאירוסין הואיל ולא אמר בינתיים על הגפן ועל פרי הגפן. מידי דהוה אשותה בסעודה. שאפי' הוא שתה עשרה כוסות אינו מברך אלא בכוס ראשון. והשיב לנו ר' שאני סועד דקבע סעודתיה אבל האי לא קבע דברכת אירוסין לחוד וברכת נישואין לחוד. ובנישואין הוא דתקון רבנן שבע ברכות. ובלא בורא פרי הגפן אינו אלא שש. לפיכך חייב לברך בורא פרי הגפן בכוס נישואין. דאירוסין לחוד ונישואין לחוד. שמנהג זה שנהגו לעשות אירוסין ונישואין ביחד לפי שאינם רוצים לעשות סעודה לאירוסין. שאם עושין אירוסין קודם לנישואין יהא גנאי לחתן ולקרוביו אם לא ירבו בסעודה כל היום. ולפיכך יש בני אדם שעושין אירוסין ונישואין ביחד ונפטר בסעודה אחת. וכך אמר לנו ר' שלאחר ששתה המברך בכוס ראשון דאירוסין צריך לברך אחריו על הגפן ועל פרי הגפן. אלא מפני הטורח ותמיהת בני אדם נמנעו מלעשות כן. ושאלו לר' במקום שעושין אירוסין ונישואין יחד מהו לברך ברכת אירוסין וברכת נישואין יחד. והשיב ר' כי הרוצה לעשות כן אומ' לו שתה מה שנשאר בכוס. וימזוג כוס שני לברכת נישואין לפי שאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד. דאין עושין מצות חבילות חבילות. ואין לומר דהני לאו שתי קדושות הן. דהא גבי קידוש וברכת המזון הא דקאמרינן בערבי פסחים אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. והא דאמר בערבי פסחים. [ק"ה ע"ב] ש"מ תמני. כו'. ש"מ אומ' שתי קדושות על כוס אחד. הני מילי בדלא איפשר שאין לו אלא כוס אחד בלבד. כך השיב ר'. ת'. ור"ת השיב על זה דלא יתכן לעשותו בכוס אחד חדא שנתקנו בשתי מקומות זה בבית האירוסין וזה בבית הנישואין. ועוד זה אסור במועד וזה מותר במועד. וזה בסקילה וזה בחנק. ועוד אמרי' במסכת סופרים [פי"ט הי"א] דאין עושין ברכת אירוסין ונישואין בכוס אחד. לפי שאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד. תם. ת'.
ושוב מעשה בחתן אחד שעשה אירוסין ונישואין ביום אחד וכתבו את הכתובה והביאוה לבית חתנות לפני הזקנים שנתאספו שמה. ולאחר שבאו עמד החתן וקידש את ארוסתו. ומינו עדים כשרים. לא קרובים להיותם עידי קדושין. ובא אחד מאותם עדים וחתם בכתובה חתימתו. וגם חתימת העד חבירו. שמע ר' ואיקפד. וא"ר שתי טעיות טעה אותו העד. אחת שאין עידי קדושין דינם לחתום בכתובה אלא עידי קנין שטר כתובה. ואחד שחתם את חבירו. דאין העד חותם את חבירו. שאין העדים חותמין על השטר אלא מפני תיקון העולם. שמא היום ולמחר ילך אחד מהן למדינת הים ויביאו ב"ד את השטר לפני אחד מן העדים אם יכיר חתימת ידו וחתימת יד חבירו. או שמא העדים אינם. ויש בני אדם שמכירים חתימת יד העדים. ועכשיו שמביאין שטר שחתימתם מכתיבת האחד ואין כאן חתימת יד העדים או אם יבא אחד מן העדים בפנינו ומראים לו חתימתו של שטר ושואלים לו אם זהו כתב ידו אינו מכיר בחתימתו. ונמצא השטר פסול על ידי כך. ומתוך כך צוה ר' למחוק חתימת העדים שלא תהא הכתובה שטר פסול. שאין החתימה מקיימתה. אלא פוסלתה. וחתימת עידי כתובה כחתימת שאר שטרות בעלמא. דכתובה אינה אלא כשאר שטרות דעלמא. וכך הוא הקנין והחתימה.
<h2>דף ח.</h2>
וששאל אם מברכין ברכת אירוסין בשעת נישואין. ידעתי שבמקום גדולים אין מזכירין אותה. ויש טעם בדבר. שהרי שנינו מברכין ברכת חתנים בבית חתנים. וברכת אירוסין בבית אירוסין. ולא קתני ברכת חתנים ואירוסין בבית חתנים. ואמרי' רב אסי איקלע לבית הלולא דמר בר רב אשי בריך שית. ואילו הן הששה ברכות שהכל. יוצא. יצר. שוש. שמח. אשר ברא. ואם היה מברך ברכת אירוסין הרי כאן ז'. ואיהו שית בריך. ותו לא. וכן הלכה. והמזכיר אותה בשעת נשואין מוציא שם שמים לבטלה.
וששאל מקום שמברכין ברכת אירוסין ונישואין ביום אחד. שחרית וערבית. מנהג זה לא ראיתי בשום מקום. אבל במקומינו רגילין לעשותם במקום אחד. אך אין מברכין שתיהן על כוס אחד. ומברך ראשונה ברכת היין דתדיר. וברכת אירוסין ושותה. וחוזר ונותן יין ומברך ברכת היין ושש ברכות של נשואין. ובמקום (שמספיקין) [שמפסיקין] ועושין סעודה בינתים. נר' בעיני ודעתי נוטה שאסור לעשות כך לברך בראשונה ברכת חתנים ואם עושין כן הוייא ברכה שנייה שעושין בערבית ברכה לבטלה. כי מקום יש לה. דהואיל וברכו בראשונה ברכת נישואין גילו דעתם שזו היא כניסתם לחופה. ולמה להם לחזור ולברך. שגם בברכת המזון שבינתיים לא יברכו שבע ברכות הואיל ואין דעתם להכניסם לחופה עד ברכה שנייה. הראשונה אינה חופה. שעדיין לא נכתבה כתובה. אבל שהשמחה במעונו מברכין. דאמר בפ"ק דכתובות. מעיקרא אימת. אמר רב פפא. מכי רמו שערי באסינתא. שהן צורכי נישואין. והתם והואיל ובשעת אירוסין כבר צרכי סעודה מזומנין ולא יחזרו בהן מברכין שהשמחה במעונו.
<h2>דף כ:</h2>
ושוב מעשה בחתן אחד שעשה אירוסין ונישואין ביום אחד וכתבו את הכתובה והביאוה לבית חתנות לפני הזקנים שנתאספו שמה. ולאחר שבאו עמד החתן וקידש את ארוסתו. ומינו עדים כשרים. לא קרובים להיותם עידי קדושין. ובא אחד מאותם עדים וחתם בכתובה חתימתו. וגם חתימת העד חבירו. שמע ר' ואיקפד. וא"ר שתי טעיות טעה אותו העד. אחת שאין עידי קדושין דינם לחתום בכתובה אלא עידי קנין שטר כתובה. ואחד שחתם את חבירו. דאין העד חותם את חבירו. שאין העדים חותמין על השטר אלא מפני תיקון העולם. שמא היום ולמחר ילך אחד מהן למדינת הים ויביאו ב"ד את השטר לפני אחד מן העדים אם יכיר חתימת ידו וחתימת יד חבירו. או שמא העדים אינם. ויש בני אדם שמכירים חתימת יד העדים. ועכשיו שמביאין שטר שחתימתם מכתיבת האחד ואין כאן חתימת יד העדים או אם יבא אחד מן העדים בפנינו ומראים לו חתימתו של שטר ושואלים לו אם זהו כתב ידו אינו מכיר בחתימתו. ונמצא השטר פסול על ידי כך. ומתוך כך צוה ר' למחוק חתימת העדים שלא תהא הכתובה שטר פסול. שאין החתימה מקיימתה. אלא פוסלתה. וחתימת עידי כתובה כחתימת שאר שטרות בעלמא. דכתובה אינה אלא כשאר שטרות דעלמא. וכך הוא הקנין והחתימה.
<h2>דף נד:</h2>
ושוב מעשה בחתן אחד שעשה אירוסין ונישואין ביום אחד וכתבו את הכתובה והביאוה לבית חתנות לפני הזקנים שנתאספו שמה. ולאחר שבאו עמד החתן וקידש את ארוסתו. ומינו עדים כשרים. לא קרובים להיותם עידי קדושין. ובא אחד מאותם עדים וחתם בכתובה חתימתו. וגם חתימת העד חבירו. שמע ר' ואיקפד. וא"ר שתי טעיות טעה אותו העד. אחת שאין עידי קדושין דינם לחתום בכתובה אלא עידי קנין שטר כתובה. ואחד שחתם את חבירו. דאין העד חותם את חבירו. שאין העדים חותמין על השטר אלא מפני תיקון העולם. שמא היום ולמחר ילך אחד מהן למדינת הים ויביאו ב"ד את השטר לפני אחד מן העדים אם יכיר חתימת ידו וחתימת יד חבירו. או שמא העדים אינם. ויש בני אדם שמכירים חתימת יד העדים. ועכשיו שמביאין שטר שחתימתם מכתיבת האחד ואין כאן חתימת יד העדים או אם יבא אחד מן העדים בפנינו ומראים לו חתימתו של שטר ושואלים לו אם זהו כתב ידו אינו מכיר בחתימתו. ונמצא השטר פסול על ידי כך. ומתוך כך צוה ר' למחוק חתימת העדים שלא תהא הכתובה שטר פסול. שאין החתימה מקיימתה. אלא פוסלתה. וחתימת עידי כתובה כחתימת שאר שטרות בעלמא. דכתובה אינה אלא כשאר שטרות דעלמא. וכך הוא הקנין והחתימה.
